הבית בגליל שנבנה על טהרת השימוש בחומרים טבעיים, תוכנן כחלל פתוח וגבוה.
הקונספט של האדריכל יובל סגינר היה לאפשר קשר עין ישיר בין אזוריו השונים לצד עניין ויזואלי, משתנה ודינאמי.

את ביתם ביישוב גלילי בנו בני הזוג כמעט במקרה,או שלא, אם לדבוק באמונתם הגורסת שאין מקריות בחיים.
השניים, אנשים פתוחים בעלי חוש אסטטי מפותח אשר בשנים האחרונות אימצו לעצמם דרך חיים של אמונה ורוחניות, התגוררו במקום בשכירות זמנית, ללא כל כוונת השתקעות אך כאשר נקרתה בדרכם הזדמנות של מגרש פנוי שנשא חן בעיניהם החליטו לרכשו ולבנות עליו את ביתם.

מפגשם עם האדריכל יובל סגינר עמד באותו סימן מקריות -או לא-  כאשר בנסיבות חברתיות אקראיות נוצרה ביניהם כימיה טובה כדבריהם ואכן תהלכי התכנון והבנייה זרמו כדיאלוג פורה בין טעמם המגובש ובין יובל ,אדריכל מזן אחר, אשר לצד התכנון הארכיטקטוני עוסק בעיצוב וביצוע עבודות עץ ונפחות בסטודיו שלו "אחד לאחד" המהווה חלק בלתי נפרד ממשרדו.

הריהוט בבית, עוצב ובוצע ע"י יובל סגינר, עשוי מעץ מייפל מגוון ומעוצב בקווים נקיים אך רכים. עם הרבה דגש על נוחות  ופונקציונליות.  המטבח הכפרי משלב בתוכו אי,  בו בחרו בני הזוג להתקין  את הכיריים, מעל האי אלמנט נפחות מרהיב לתליית סירים ומחבתות.  גם פינת הישיבה בסלון, למשל היא פינה מובנית שמצניעה בתוכה "פטנטים" דוגמת יחידה נשלפת לאחסון עיתונים כחלק אינטגרלי מעיצובה,או שילוב של אריחי קרמיקה בצד המושבים להנחת ספל שתייה בעת אירוח. משענת הגב של פינת הישיבה אינה אלה יחידת ריהוט  נמוכה המפרידה בינה לבין פינת האוכל כאשר בצד זה היא כוללת מדפי ספרים. משטחה העליון של היחידה משמש להצבת פרטי נוי נאים.